קיפוד ושועל נפגשים בפייסבוק

הכותרת יכלה בהחלט להיות פתיחה לבדיחה (עם יהודי כצלע שלישית) בז'אנר של בדיחות שלא אבד עליו הכלח (לפחות אם שואלים את בני בן ה-6). אבל בפועל רשומה זו תעסוק דווקא בבית המדרש הוירטואלי ובשני טיפוסים מנוגדים של מנחים שמנסים להנחותו.

בספרו של הפילוסוף היהודי ישעיהו ברלין, "הקיפוד והשועל" (העוסק בתפיסת ההיסטוריה של טולסטוי) מביא ברלין ציטוט של המשורר היווני ארכילוכוס: "דברים הרבה יודע השועל אך הקיפוד יודע דבר גדול אחד". ברלין בוחר לפרש משפט זה כמאפיין את המין האנושי שנחלק לשני סוגי טיפוסים: 'הקיפוד' ו'השועל'. הקיפוד, אליבא דברלין, מחפש את העיקרון המאחד של כל התופעות שהוא חווה בחייו, את התשתית האמיתית האחת של החוויה הרב-גונית. השועל לעומתו הוא חסיד של גיוון ורב גוניות ובמקום לשאול על תשתית עומק אחת הוא מבקש לחוות עוד חוויות חדשות. או בדבריו של ברלין:

"שכן תהום עמוקה פעורה בין העומדים מעבר מזה [הקיפודים], הכורכים כל דבר בחזון מרכזי אחד, במערכת לכידה או נהירה פחות או יותר, אשר במסגרתה הם מבינים, חושבים וחשים – עיקרון אוניברסאלי אחד, שבמסגרתו בלבד יש חשיבות לכל ישותם והבעתם – לבין אלה שבעבר האחר [השועלים], החותרים אל מטרות רבות, תכופות חסרות-זיקה ביניהן ואפילו סותרות, שהקשר ביניהן, אם בכלל יש קשר, אינו אלא בדיעבד, פרי סיבה נפשית או גופנית כלשהי, בלא קיומה של זיקה הדדית ועקרונית, מוסרית או אסתטית;" (ישעיהו ברלין, הקיפוד והשועל, תל אביב 1979, עמ' 9).

ישעיהו ברלין (1909 - 1997)

אם נייבא הבחנה זו לתחום של בתי-המדרש הפלורליסטיים, נוכל להבחין בין צורת הנחיה 'קיפודית', שחותרת לסגירת כל דיון בתשתית משותפת שהקבוצה מסכימה עליה, לבין צורת ההנחיה 'השועלית' המקדישה את מרכז הבמה לדעות, לחוויות ולרשמים שונים של הלומדים. על אף שחלק מהמנחים נמצאים איפשהו באמצע, בכל זאת, דומני שאצל כל אחד ואחת קיים צד הדומיננטי, שהוא בהכרח או קיפודי או שועלי.

בבתי מדרש רבים,מעצבת רוח המקום (הקיפודית או השועלית)  בצלמה ובדמותה את אופי הדיון ואת צורת ההנחיה המבוקשת. זה לא חייב להיאמר במפורש כדי שבבואנו ללמוד בכזה מקום נרגיש בכך. מהשהות בת השנתיים שלי כתלמיד בבית מדרש 'אלול' בירושלים אני יכול בהחלט לראות כיצד מקום כזה מטפח סוג של שועליות ומפיץ אותה כסוג של בשורה בעוד הוא מאפשר, כחלק מאותה שועליות, למנחים בעלי אופי קיפודי לבוא לידי ביטוי.

 בעידן הפורומים, הטוקבקים, תוכן הגולשים, שיתוף החומרים והרשתות החברתיות אפשר בהחלט לומר שהאינטרנט הוא מדיום שועלי מובהק. זה מה שמעניק לאינטרנט את החיות שלו, את האינטנסיביות והדינמיות שלו – העובדה שאף אחד לא מסוגל לעצור ולנסח שום שורה תחתונה מספקת למתרחש. וגם מי שמנסה לעשות כן בסופו של דבר הופך לעוד עמדה, עוד תגובה, שאין לה בהכרח עדיפות על פני אחרות.

להיפך, אם אתה רוצה שהפורום/הפייסבוק שלך יהיה חי, בועט ופעיל, אתה צריך לאפשר לדעות שונות לבוא לידי ביטוי מבלי שבהכרח תהיה סגירה וסיכום של כל דיון. את זה יודעים גם מנהלי פורומים שונים, כל אחד בתחומו, שסיגלו לעצמם קודים נוקשים יחסית לגבי מידת התגובה והמעורבות שלהם בפורום שהם מנהלים.

מכאן שכל בית מדרש אינטרנטי היושב על תשתית של פורום, צ'אט, פייסבוק ודומיו – יכתיב בהכרח למנחה של לימוד תשתית שועלית אפריורית. אתה רצה להנחות לימוד, בבקשה, רק קח בחשבון שברגע שתנסה לסכם את הלימוד, לתת לו כותרת במהלכו, לעצור כדי לנסח משפטי מפתח – גם אם תצליח, הרי שזה יראה מלאכותי, ואתה תפסיד משהו מהחיות, הזרימה והחיוניות של המדיום.

לכן כל מי שההנחיה שלו בעולם האמיתי נושאת אופי קיפודי (אני רואה את עצמי כקיפוד מובהק – בהוראה ובחיים) צריך לבחון את האפשרות של דילמה תמידית: אם הצלחת לשלוט בדיון – יתכן והרגת את החיות אינטרנטית שלו, ואם לעומת זאת, אפשרת לו לזרום בצורה שועלית ומגוונת – הרי שפיספסת אמיתות מרכזיות שעשויות לצמוח מהדיון.

אולם גם מי שנוטה באופן טבעי להנחיה בעלת אופי שועלי לא ניצל לגמרי מדילמה דומה – האינטרנט בהחלט יכול לחשוף גם את השועליות במערומיה – כשהיא הופכת להיות גולם שקם על יוצרו. שהרי גם מנחה בעל אופי שועלי זקוק לרוב למסגרת קיפודית מאזנת דרך המוסד בו הוא פועל או דרך מנחה נוסף או לומדים בעלי אופי קיפודי. ואילו באינטרנט יכול איזון עדין זה להיות מופר והוא ימצא את עצמו מייחל לאיזון קיפודי שאינו בנמצא.

ואולי כל השאלות הללו הן מיותרות ונובעות ממוח קיפודי יתר על המידה... ומה שדרוש זה איזה שועל או שועלה אמיתיים, כדי להראות שאין שום קושי אמיתי והכל זורם, רבגוני ודינמי, בזירה הבית-מדרשית האינטרנטית.