מהו בית מדרש עבורי?

שבעים פנים לתורה וגם לבית המדרש הפלורליסטי. להלן משאל שקיימנו בקבוצת המנחים שמהווה את הגרעין הקהילתי של אתר מדרשת בנוגע לשאלה מהו בית מדרש עבורי? מי שתשובות אלה לא מספקות אותו מוזמן להוסיף את תשובתו האישית בסוף הרשומה. את הטקסט החזותי מהדיון תרם דניאל שרשבסקי מאתר פשיטא.

גלית ביתן: נגישות שיוויונית למקורות, שיחה של אחד על אחד או קבוצה אישית וכנה, לימוד פתוח לא נעול (בעיקר לא נעול נעלייים - יחף), לימוד מחוייב לטקסט, להקשריו ולהבנה שיש לו עדיין מה לומר (לטוב ולרע), ריבוי פנים (אם ניתן יותר מ 70) ואפשרויות, מפגש עם קרובים ורחוקים ממקום אחר. עתיק ועמוק יותר....

אליזבת גולדווין: מצטרפת לכל הנכתב (וכמה יפה וכמה אהבה יש בכל זה) ומוסיפה - כיף ואהבה. אהבה בין אנשים ואהבה לתורה שמאפשרת לצמוח ולהתפתח כאדם. ...ומוסיפה את דבריה היפים של רוחמה וייס: " אופס...הלומד חושב על התורה ועל חייו, והתורה חושבת גם היא על עצמה ועל הלומד. תלמוד התורה, על-פי דמוי זה, איננו מאמץ של הלומדים לפרש תורה נתונה, אלא מאמץ משותף של הלומד ושל התורה לפרשנות הדדית". (מתחייבת בנפשי עמ' 11)

שירה רובינשטיין: בשבילי זהו מקום למפגש בין דעות, כאשר הרצון הוא לשמוע ולהשמיע, ולראות כיצד כל משתתף מפגיש בין המקורות לעולמו הפנימי. ולימוד משמעותי בעיני הוא כזה שאני יוצאת ממנו קצת אחרת ממה שנכנסתי. (ובכלל, המצב הכי מרתק, בעיני, הוא כשאין לך מושג לאיפה הדיון יגיע, גם אם מדובר במקור שנלמד כבר 30 פעמים, אם לא למעלה מזה- כדוגמת "תנורו של עכנאי" (שזו שאלה בפני עצמה- מדוע בתי המדרש הפלורליסטים נוטים למחזור מסוים.. אבל כאן כבר גלשתי).

דובי חיון: התורה דורשת את האדם והאדם דורש את התורה. (כפרפרזה לספרו של השל). בית מדרש הינו דרישה לדיאלוג בין בני האדם לטקסט ובין הטקסט לבני האדם ובין בני האדם לבין עצמם ולבסוף בין האדם לעצמו. בית המדרש הוא דרישה לדיאלוג עם העבר למען העתיד - האישי והקבוצתי. מדרש מלשון חקר אך דרישה גם מתוך צורך עמוק למשמעות הקשורה לעבר עם ההווה למען העתיד.

מורן פלד: עבורי חוויית בית המדרש מכילה בתוכה באופן מובנה סתירה - אתה שואף להגיע לאיזושהי אמת אחת, לאיזושהי קירבה לאלוהים, אבל אתה בוחר לעשות את זה באמצעות חוויות שונות ומגוונות, מפגש בין אנשים, מפגש עם טקסטים, אוכל, טיולים, סרטים...

שלומית נעים-נאור: החיבור בין מילים, לבני אדם, בין עבר עשיר להווה מתעשר, בין יכולת מחשבתית ליכולת מילולית. זה הרצון להבין את הטקסט, ואת הלומד האחר כדי להבין את עצמי. כדי לרפא את פצעי חוסר ההבנה.

גבי ברזילאי: בית מדרש עבורי הוא הזדמנות לבירור והעמקה של זהות עצמית. כיהודים, הזהות האישית שלנו נובעת מ... וחוזרת אל מקורות תרבותיים יהודיים, ואת אלו אנחנו לומדים לימוד שיוויוני. השיח הפתוח מאפשר לכל אחד למצוא את עצמו בטקסטים, להגדיר לעצמו מה יהודי בו ובאיזו חברה יהודית הוא רוצה לחיות.

אור מרגלית: כמו כל חווייה בחיים, בית המדרש שונה בכל פעם. יש ימים נהדרים בהם אני אחד מהבנות והבנים הנבנים והבונים בעת אחת; מוביל ומובל ברדיפת שלום רב של בנות ציון ובני תבל. יש ימים אחרים, בהם אני מוצא את עצמי רק נותץ והורס. לפעמים אלה לא פחות משמעותיים. דלתות בית המדרש לא ננעלות.
מני גל: בית מדרש עבורי הוא מקום בו אנו יכולים לגלות את הפנים הרבות של אותם טקסטים, שזמן רב ויתרנו על הבעלות עליהם, וחלק מאותן פנים מסבירות לכל אחד מאיתנו פנים. בבית המדרש אפשר להקשיב, אבל גם לגלות שאפילו לך יש משהו לתרום לנושא הנלמד, גם אם יושבים איתך אנשים שלמדו על הנושא יותר ממך. זה המקום לגלות את האקטואליות של כתבים עתיקים, ולהעשיר את החשיבה שלנו בעזרתם. זה המקום בו רבים מאיתנו חוזרים וקונים לעצמם את הזכות על ארון ספרים עשיר ומרתק, ששכחנו שהוא שלנו.
אור שפירא: בית מדרש מבחינתי מאוד דומה למה שהייתה צריכה להיות אוניברסיטה, מקום בו נוצר ומועבר הלאה ידע. כיום בית המדרש הפך להיות מקום מפגש חברתי, נפגשים עם אנשים דרך הלימוד. זוהי תופעה מעניינת ומעוררת מחדש את העניין בבית המדרש. לצערי בהרבה מאוד מקומות הפכו את התפל לעיקר ואני משוכנעת שרבים כאן לא יסכימו עם זאת אך זוהי דעתי ותחושתי.